Gilla Nissan is a prize winning poet who writes in both English and Hebrew. A large body of her work in English was published in “13 Los Angeles Poets”,ONTHEBUS, Spillway, Rattle and other publications. She is the author of 5 chapbooks including “Powdered Light”, “Precise Spontaneity” and “All that Space”. Her essays appears frequently in PARABOLA – A magazine of myth, Tradition, and The Search for Meaning. (Read More…)

____Gilla’s academic background includes a degree in Modern Hebrew Literature which she earned from the American Jewish University in Los Angeles. She leads groups of creative writing groups for local Israeli poets. She is a regular contributor to the Israeli press, literary magazines like P’sifas, Mador, NoMind (Read More…) and others . She won first prize in the Miriam Felicia Lindberg Israeli Poetry Peace Prize for her poem “On The Sixth Day”. Her first coming poetry book in Hebrew, חיי כרשות לגעת ( “My Life as a Permission to Touch”), will be published this year.

It’s a holy place.
Can somebody hear me?
Give me a name
And I will call it out.

On The Sixth Day

Chopping Italian parsley fine,
I know I cannot
verbalize my life.
Soon angels of the seventh heaven
will shake pondered light over the city.
I smell the sautéed parsley and cilantro
With dry limes,
it’s my mother, circling with the angels,
to make a canopy of peace over me.
Soon, when I stand in front of You,
like candlesticks longing for Shabbat,
Please put a garment of light on me,
for Your name.

The Kitchen

Lemons and avocados before my eyes
Silver jar of water, the candles
Everything is in movement, small particles
Dance around themselves
The clock is confirming
The illusion of time
I sit here before the unavoidable.

Gees

Gees came this Saturday
morning all at once to tell
they are going away for the winter.
They asked where are you and I said
She is in the East. They said nothing
and disappeared.
I opened the window
to hear your life.

Utopia

There is no eco behind hills of my life,
My knees like clocks measure time and space,
My journey does not fit the Milky Way.
Peacocks follow the shadows on hot sand,
I am hungry, it’s a new day tonight,
Your shoulders collect blue from the hills.
It reminds me to breathe so to connect
Life with life
Above with below,
Forever amen.

It Is Good

it is good for man
in gardens
to sit
for a while,
and slowly
or all at once
to know

Names

I am not allowed to see it yet. I have
just agreed to take off my shoes and
cover my eyes.
I laugh with fear and pleasure.
The angels who didn’t want to tell their names,
“Frick and Frak”, they said,
I smiled and said Ok. I’ll comply, I promise…
While behind me from high above,
sheer soft scarf coming down upon me.

Batman is Depressed

The truth is that during the last seven years
I rarely watched T.V.,
but yesterday my kids hopped into my bed
and suggested sweetly to turn it on.
and I always try to measure resistance wisely
so I said, “O.K.”
They said, “Cool,”
and we all wrapped up together.
Batman was there
delivering his usual life story.

The truth is that he seemed depressed
and run-down; he was tired of all that,
he couldn’t take it anymore,
I mean let’s face it –
he tried for many years to do the same thing
and everybody believed in him
and he believed in him,
now he knows
he couldn’t save the world anymore.
“Batman is depressed,” I murmured.
“Come on, Mommy,
we want to have a nice time.”
“Sorry,” I said and pulled myself together.
Here come the commercials.
I haven’t seen those for a while.
Ooo la la! What a new level,
so much more sophisticated,
must be “special” for Christmas.
I could see tons of money and work
poured into them: the superb music,
the images, the feelings evoked.
I could see the best people working on them,
New Age people,
Artists who are trained spiritually, no doubt,
people who have nothing to do with the end product,

people who will never take
Alka Seltzer, aspirin, or soda pop,
who are just offering their serves to the “real” big people
who are democratically cheating the masses
and legally keeping them numb
in a relatively semi-comfortable system.

Just open up, feel yourself, release tension,
feel the beyond, be more than your limitations
go further, touch real beauty,
have a perfect body, a perfect machine,
perfect harmony, more energy
and let us tell you how.
All you need to do is:
first, of course, drink Coca Cola,
then wear Kukuriku panty hose,
use Sha-la-la perfume,
and step into a Toyota,
which was all you wished for
all your life,
but you just weren’t in touch with it.
We bring you in touch with what you asked for
and now you got it – Toyota.
And don’t go anywhere,
we’ll be right back.

I looked at my little Daniel
and felt that I had fed him
rotten apples.
But he seemed content.

I remember a wise man’s comment,
that there is
a real holocaust happening
all the time, right here and now.
And we don’t even see it.

“These poems are quiet simply unique. Gilla’s voice is all her own, and the world she speaks of
belongs to us all. Each line is a magical arrangement of words, each poem a magical work of art.
We find surprises everywhere.”

Jack Grapes; teacher, editor, poet, playwright.

עברית

מורה את השפה האבודה אני
עוברת מאלף ועד תו
על כל האמת
הלכתי לחפש את אלוהים
מסימן לסימן

לאט
שפתי מתגלה אלי
לא כשפת אימי
לא בדיוק כשפת עמי
ממופת
למופת.

עבריה

אני שומעת את הצמא
של בנות ירושלים
את פסי כותנת יוסף
נוגעי במים.

עוד משבט יהודה באיספהן
צמחו שערותינו מרדניות.
לא יהודיה
עבריה אנוכי.

אחיותי בגלות
מפרשות לעצמן חלומות.
אבד הסיפור האמיתי
בלב האדמה.

מהלכת ממקדש למקדש
מלקטת שמות אמת
מן הזהב באויר
נדודי המה זבח תודתי.

ואני פה

ואני פה יושבת בגינה. מול שער העץ.
ניצני אביב מקדים זמנו סבבוני.
תפרחותיו עטופות בהיסוס שקוף
לנוכח פני בוקר חיוור.
עוד מעט יתפקעו בכחולים וצהובים.
וישמטו אל פני הארץ
ממול עצי החצוצרות מרכינות ראשן
בזהב לאלוהים. את ריחן תשמורנה לעצמן
עד בוא השקיעה. רק אז תפרוצנה בדממה
אל תוך הלילה .על הדרך הסלולה
מכוניות חולפות באיטיות ליעדן.
אני פה יושבת בגני ביום שני
למרגלות גבעות סנטה מוניקה.

את מלאכת השקט מסבתותי למדתי.

אומץ עיניך מנגד

עיני אילה רכות
צועדת אל תוך שדה צהוב לגמרי
ואני מתגעגעת נכון אבל אמונתי בטוחה
הערב כל כך. עור ידי מתקמט, אליך חיוכי
נוטה לכתף הימינית. הערב כבר לא אשקוד
על יפי חכמת האותיות. אחכה לשלות הלילה
ולצבעים כהים לעבור על מצחי בקרירות
ולהכיר לי את עברי הנשכח.
נעים לי מאוד, בדידותי
מתה על גילגולי
מעיר רחוקה
לא דחיתי את פינוקה הקם לנגדי הערב.

העולם הזה,

אפוף בישויות.
כל פעם שאני
ממש כאן,
זה בגלל שמשהוא זוכר אותי.
במקום לא ידוע
ביקום או בעולם הזה.

משהוא שזוכר גם כשאני לא.
אי אפשר להפנות גב לאמת הזו.

אני פה

מארץ החלום האבוד
אני פה
בת לאימי ואבי
הלכתי לחפש את אלוהים

אני פה
אמא היתה מזל
אבא נאבק עם המלאך
בארץ לא זרועה.

אני פה
מתקנת את האור הפצוע
עם המלאכים
ממאנת להינחם

מה קצר הזמן

קופסאות אור

עץ המידות והרחמים רושם
את צורתו בחולות הזהב.
ומילותיו אילמות ממני הערב
יש בו את תוחלת ההרים הכחולים.
יש בו את פרדסי התפוז
בם צעדנו אז.
אתה היית מלאך האפשרויות הבלתי
ניתפסות. היית שהות חיי הנהדרים.
היית נטוע. אני הייתי פלגי מים על ידך.

עכשו עברתי לתקופת האגדה המותרת של זמני.
אות אחר אות מסתירה מופת וקופסאות
של אור מצחיקות אותי, איך יכול להיות.

מחר הימים ישפכו לנהרות האש כמו כל
דבר שרוצה חיים בלי פשרות. מחר כל כוכב
ימשיך כמו תמיד לסמוך על האל ויתמיד במסלולו,
אני אדלג על ההרים. ברקע כוכבי שביט יטוסו לאט,
באופק מילותי.

נוספה אמת

אני זוכרת בגבעת הלבונה, את הליכתי
לרחוב סוקולוב. יצאתי מבית הורי, קולות בוקר מסביב.
מסלול ההליכה לא היה קבוע, הוא השתנה לפי נתוני הרגע.
לפתע מעל קולות הציפורים הופיעה, כמו אולי שמיכת אור,
קדושת הבוקר. כיפת שלום של יום חולין אחד. ראשיתו.
תיעוד של רגע שהתחמק והופיע כאן בבתי בלוס אנגלס,
כשיצאתי להשקות את צמחי הפטיו ליד חדר השינה.

שיר סיום

אסביר את עצמי בצורה הזו.
מיטתי לבנה עליה עצמותי
שאינה חייבת התנצלות.
זה יום חדש שבתפארת.
דין שבחסד. כאן משהוא שומע
את רחש הלילה וחן תפרחת הצבעונים.
ספירה אחת אחרי השניה נישאות.
איזה אודם. איזה סיום מתמיה.
לכי לך. אל רחובות אחרים. אל המקום
אשר יראה. לכי, בלט ובבטחה.
ערימות זמן לנוכח שער החיים,
כמעט לא ידעתיך בשם, לומר את האמת.

ומחר, מחר עדנת הבקר תחדש את מראת חייך.
כאן בעולם הזה אין יותר מילים שחוחות.
אצילות הזמן לא תשתוחח. מה שהומה בי עכשו
זה עולם של עשיה חדשה.
דין שבחסד. כאן משהוא שומע
את מה שאשאיר מאחור. האל יודע ומקציב