להבות
שיר על חירות חדשה משקיף מנגד.
אותיות שקט עורגות
לשיר חדש.
חדש ימנו התפללנו והעץ ידע אמת
נוספת. אביב הערב מלקט
קולות ממרחקים
ומתרגם אותם לזהב ילדותי.
זה שיר על אימי מחכה לשמעון בר יוחי
וללהבות אישו. זאת אימי בשקיעות צבעוניות של שמים
מחכים לה באהבה, עם עמודי עשן ואש זוהרים לה
פנו דרך הם קוראים, זו מזל בת שרה ויוחנן הקצב והרקדן
הם אומרים. היא את שלה עשתה.
זה שיר של חצות ביום ג בניסן מול חלוני הפתוח
חום ריחני מתחלף במשב עדין של שקט
קריר.
דליה
נר ד’ לחנוכה חורף 2009
דלת זו האות שלך. היא האות שעונה
על השאלה מי את ומה את עושה כאן.
היא אות המפתח שלך. היא מופת ודרך
האנרגיה של האות היא אנרגיה של זהב
וצבעה זהב. המקום להתחבר אליה
הוא מלמטה דרך הקו הנטוע באדמה.
דלת עשויה מרגל שנושאת צינור אנכי
מלא פתחים מהם ניטזים מים לכל עבר
כעין ממטרה. היא גם מסתובבת לכל עבר
ד
מים הם תורה וחכמה. הם פורצים ממך
לכל עבר. אנשים מסביבך יודעים זאת
ונמשכים לאנרגיה הזו. עליך להיות
מודעת לזה ולתת את אוצרותיך במחשבה.
כיצד למלא אחרים מבלי להשאר מרוקנת.
את יודעת אפה הרגל ומתי מתחיל הקו האנכי
שאותו היא נושאת; תחילת המרחב האלוהי.
כשאת ניכנסת לאות שלך היא מתהפכת
ונהפכת לכלי קיבול בו הקו האנכי נהפך
לשתי זרועות פרוסות כלפי מעלה. כעיןy-
זוהי תנוחת הקבלה.
הצבע של דלת ממש זהב כי היא אות אלוהית.
היא נושאת מידע על הספירות שהן
מימדים או מעלות. ככל שהכלי יותר
נקי אפשר להגיע לספירות יותר גבוהות.
דלת היא האות היחידה דרכה אפשר
לימדות, כשניכנסים אליה מקבלים מלוא
ההגנה כי את בתוך צינור. יש למדות עם
כוונה ואמונה.
אמונה היא האתגר שלך איתה יבוא
המידע הגבוה.
ואני פה
ואני פה
יושבת
בגינה. מול שער העץ.
ניצני אביב מקדים זמנו סבבוני.
תפרחותיו עטופות בהיסוס שקוף
לנוכח פני בוקר חיוור.
עוד מעט יתפקעו בכחולים וצהובים.
וישמטו אל פני הארץ.
ממול עצי החצוצרות מרכינות ראשן
בזהב לאלוהים. את ריחן תשמורנה לעצמן
עד בוא השקיעה. רק אז תפרוצנה בדממה
אל תוך הלילה .על הדרך הסלולה
מכוניות חולפות באיטיות ליעדן.
אני פה יושבת בגני ביום שני
למרגלות גבעות סנטה מוניקה.
את מלאכת השקט מסבתותי למדתי.
2009–02–23