הכנה לחגים הגבוהים

אני יושבת כאן  בסלון לפני הטלויזיה החדשה,

בלי סי אן אן, רק מסך שחור. חדש ומבריק.

שחור לגמרי. צבע הבלתי ידוע. צבע הדבר שקים עדין

רק בפועל. בתוך עצמו ניסתר מעיני כל. עשיתי קפה תורכי

עם קרדומן ועם קוביות קרח ועם דבש ועם חלב. במזרח

היו צוחקים עלי אבל כאן בלוס אנגלס, זה בסדר.

זה לא סוף העולם. יש לזה מקום.

אני מביטה על המסך השחור ואומרת בתדהמה רדיקלית,

ברוך אתה אדוני. איזה חיים נתת לי. לא רגילים.

חיים כאלה לא ראיתי מעודי. אתה כל יכול.

זה לכבוד לי,אלוהי ואלוהי אבותי,

לרקוד איתך את ריקוד החיים הללו.הידועים

והלא ידועים.

וגם על צלילי המוסיקה, אני אסירת תודה.